התפקיד שלנו כהורים הוא לעודד את התנועתיות של הילדים שלנו- גם כדי שיהיו תלמידים טובים יותר, וגם משום הערכים החשובים שיש לתנועה כמטרה בריאותית בפני עצמה. כך תעשו זאת בתקופת הסגר:

אנו מצויים בתקופה בה הילדים משתתפים פחות מבעבר בחוגי ספורט בבית הספר וגם לא אחר הצהריים. השגרה כבר מזמן איננה שגרה כפי שהכרנו אותה עד היום. חשוב לזכור כי ספורט ותנועה אינם עוד מותרות: הם עשויים לשפר הישגים לימודיים, לקדם את תפקודו של המוח, למתן מצבי לחץ, ולהכניס עניין פיזי בתוך הסטטיות המדאיגה של שגרת המסכים. יש להם השפעה ברורה על הבריאות, והם מסייעים במניעת השמנה בגילאים צעירים. 

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

תקופת הסגר היא איום משמעותי על בריאות הילדים 

חוגי הספורט עצרו והושבתו לשבועיים ולאחר מכן יתכנו הארכות נוספות. נמנעת מילדים התנועה החשובה שהיא חלק יומיומי מהשגרה שלהם. בבתי ספר יש לפחות שיעורי ספורט ומשחקים וריצה בהפסקות. אפילו בשגרה יש להשלים זאת עם חוגים אחרי הצהריים, אבל זה הרבה יותר ממה שקורה כעת בסגר הקורונה! הורים רבים חרדים ממפגשים עם ילדים אחרים ויוצאים הרבה פחות לגינות המשחקים. הגינות האלה הן “חדר הכושר” של הילדים: יש פעילות, משחק ותנועה – הם מטפסים, נתלים, מרימים ומתאמצים. בריאות הילדים שלנו הנפשית והפיזית נפגעת ועלינו לפעול בצורה מודעת למענם: לגרום להם לנוע ולהתאמן בסגר.

חשוב שתדעו: גופי הבריאות העולמיים ממליצים על בסיס מחקרים שילדים ונוער יבצעו פעילות גופנית משמעותית מדי יום: 

  • 3 שעות ביום לילדים בין גיל 3-5! הפעילות הזו מתבצעת במסגרת משחקים, תופסת, טיפוס על מתקנים בגני ילדים. התנועתיות הרבה של הילדים היא צורך התפתחותי ובריאותי קריטי. 
  • שעה ביום לנוער בגילאי 6-17 רוב הפעילות אירובית כגון ריצה, שחייה ואופניים, אבל חשובה גם פעילות לחיזוק השרירים והעצמות: טיפוס, כדורסל, אימוני התנגדות ועוד.

ילדים יצירתיים, קורונה ותנועה

במציאות החדשה הילדים שלנו שלנו יושבים ללמוד מול המסך במשך שעות רבות, לאורך ימים ושבועות ארוכים. יש לנו אחריות להכניס את נושא התנועה והיצירתיות למעגל הלמידה. אם נעשה את זה בתנועה וספורט נשפר גם את יכולת הלמידה שלהם. 

מחקרים עדכניים על המוח, מבססים קשרים משמעותיים ביותר בין יצירתיות תנועתית ללמידה. חוקר המוח אריק קורשסני (Eric Courchesne), מאוניברסיטת קליפורניה שבסן- דייגו, מצא כי אותו אזור במוח השולט בתנועה- קשור גם בלמידה. אין “אזור תנועה” יחיד במוחנו (Greenfield 1995), ובין תנועה ללמידה מתנהלים יחסי גומלין מתמידים.

חשיבה יצירתית גורמת לנו לחשוב שונה מבדרך כלל. ליצור תנועות חדשות או צירופים חדשים. לדברי נורמן ויינברגר (Norman Weinberger), מדען במחלקה לנוירוביולוגיה של הלמידה והזיכרון באוניברסיטת קליפורניה באירווין- “חינוך לאמנויות תורם להתפתחות השפה, מגביר את היצירתיות, משפר את המוכנות לקריאה, מסייע להתפתחות חברתית ולהישגים אינטלקטואליים כלליים ומקדם גישות חברתיות כלפי בית הספר” (Weinberger 1995, p.6). גישה זו הופכת למקובלת יותר ויותר בין מדענים החוקרים את המוח. 

לשלב פעילויות ביום יום

  1. מצאתי את עצמי לא פעם, מחליפה את הכיסא “האפור” עליו יושבים מול המסך בכדור פיזיו בצבע זרחני. הבנים התזזיתיים שלי נענו באופן מיידי לשינוי. התנועתיות סייעה ללמידה. 
  2. משחקי כדור, מסירות ודומיהם הם דרך מצוינת לעבור על חומרי למידה חדשים/ישנים, בניית אוצר מילים או למידת סיפורים חדשים.
  3. קפיצות בחבל בהפסקות בין השיעורים בזום יסייעו להפגת מתחים.
  4. פעילויות של הצלבות כגון: טפיחה על כתפיים נגדיות תוך כדי קריאת טקסט, יאלצו את שני צדדי המוח לפתח “ולדבר” זה עם זה בצורה טובה יותר.
  5. מתיחות- בתחילת שיעור וירטואלי, או בכל זמן אחר שבו התלמידים זקוקים ליותר חמצן. 
  6. נשימות איטיות לפני/אחרי ובמהלך הלמידה תאפשר הכנסת חמצן לגוף וכך גם תגיע רגיעה בריאה.

גם ההורים צריכים לזוז!

אחת מההשערות שנחקקו אצלי חזק באחד הקורסים בלימודי הפסיכולוגיה, הייתה כי ילדים לומדים למידה משמעותית בעיקר מתצפית וחיקוי פיזי. מתי בפעם האחרונה הייתה לנו הזדמנות פז להעניק לילדנו דוגמא אישית מקרוב? לחנך אותם על פי מראה עיניים ומעשים ולא רק ע”פ דיבורים באוויר. 

התקופה הנוכחית מאלצת רבים מאיתנו להישאר ולעבוד מהבית. אנחנו מביאים את העבודה הביתה, וילדנו רואים אותנו בשעת מעשה בלייב. הם צופים בנו מהצד, בוחנים, מסיקים מסקנות ואם נרצה או לא מחקים אותנו בצורה כזו או אחרת. 

ערוץ ראנפאנל בטלגרם – מצטרפים פה! 

המשימה שלכם כהורים: 

  1. היא לשמור על בריאותכם מול הילדים ולבצע את התרגילים ביחד איתם בין סשן עבודה אחד לשני. 
  2. עבוד מול מסך המחשב, לנהל פגישות זום, לשוחח בנייד ואת כל אלה לבצע תוך כדי תנועה. 
  3. לצאת איתם פעם ביום לפחות לשעה של תנועה בחוץ: הליכה קצבית ומהירה, רכיבה על אופניים, ומי שמסוגל – ריצה!

“פחות דיבורים, יותר מעשים” יכולים לתרום לחוויה החינוכית שלנו וגם לבריאות ולאפקטיביות בעבודה ובלימודים. בימים אלו ממש (וכנראה לתקופה ארוכה קדימה) אנחנו מהווים עבורם מודל מוחשי יותר מאי פעם. יש לנו פה הזדמנות להשקיע בילדנו תוך כדי תנועה, לא צריך “לעצור הכל”, וזה לגמרי חינם. 

טיפים מעשיים

ו”אם התנועה היא לא חלק מהחיים שלי?” – את השאלה הזו שואלים אותי לא פעם הורים מודאגים. כמו שניתן לאמן שרירים בצורה פיזית, כך גם ניתן לאמן את “שריר היצירתיות”. את היצירתיות נשלב עם תנועתיות והנה לנו חיבור מושלם חדש בהנעה לפעולה, קודם שלנו, ואז גם של ילדנו. 

כיצד נעשה זאת?  אחד מהדרכים היא להצמיד הרגל שגרתי לפעולה תנועתית כלשהי. למשל, כל פעם שאני שותה כוס מים אני חייב לעמוד ולהתמתח. בכל פעם שאני מסיים שיחת זום, אני מבצע סדרת סקוואטים/ לאנצ’ים/ כפיפות בטן או פעולות ממריצות אחרות. 

  • בכל בוקר נעיר את ילדנו על ידי שיח תנועתי בלבד (“בוא נקפוץ מהמיטה עד חדר האמבטיה”, “בואי נרקוד כל הדרך אל הסלון” וכו’).
  • את השיעורים בזום נתחיל עם 10 דקות למידת כוריאוגרפיה ב- I Dance” למשל.
  • יש קורונה, אין חוגי ספורט. למה לא להמציא מסלול מכשולים סטייל נינג’ה ברחבי הבית.
  • את הארוחה מסביב לשולחן האוכל נתחיל במשחק הכיסאות או “המלך אמר” וכו’.
  • בכל ערב נתחיל את שגרת השינה שלנו עם תרגיל יוגה (בכל ערב נלמד תרגיל חדש).
  • בני הבית יחוקקו חוקים חדשים לתקופת הסגר הביתי (החוקים חייבים להיות מלווים בתנועה).

אין לכם מספיק רעיונות יצירתיים? 

הילד/ה העומד מולכם (או היושב/ת מול המסך), ישמחו לתרום לכם רעיונות חדשים ממוחם היצירתי. אפשר להכריז על “אתגר משפחתי” בו מידי יום/ שבוע נתרגל גמישות מחשבתית. בתרגיל זה נשב יחד עם הילדים ונמציא תרגילים ופעילויות שונות הכוללות אביזרים שיש לנו בבית (תופתעו עד כמה הילדים שלנו חסרי נוקשות מחשבתית כמונו המבוגרים). ניתן גם לפתוח קבוצת ווטסאפ רחבה עם ילדי הכיתה ולקיים דיון בנושא. נשמח גם לקדם דיון בעמוד הפייסבוק של פיטפאנל בתגובה לפוסט של כתבה זו-  כנסו לפה.

זה הזמן שלנו להכניס הרגלים חדשים לחיים, “לסטות מהמסלול” הקיים, להיות יצירתיים וללמוד דברים חדשים. מקסימום נאמן את המוח שלנו, ונהפוך לחכמים יותר.

מאת: דנית לויטן ורדי – בוגרת תארים בפסיכולוגיה וחינוך. עוד משחר ילדותי חובבת ספורט במגוון ענפיו. רוקדת ורצה, שוחה ומפדלת. מרתוניסטית ומאמנת ריצה וכושר. מאמנת ומטפלת מנטלית לאורח חיים בריא לילדים ולמבוגרים בשילוב תנועה.