אחרי שניסה כל כך הרבה ענפי ספורט החליט אבירם גרטי שבא לו על אהבה אחרת שתרגש ותאתגר אותו יותר. אז הוא מצא את תחרויות הקרוספיט ומאז הוא לא מפסיק להתחרות

מאת: אבירם גרטי
צילום: ורד פיצ'רסקי, לירן כץ

כולם שואלים אותי למה אני צריך את זה? למה אני עושה את זה לעצמי? מה זה ייתן לי? והמשפט האהוב עליי ביותר הוא "זה לא לגילך". אז למה באמת להתחרות ולמי זה מתאים? בארבע השנים האחרונות אני מתאמן בקרוספיט אחרי שרכבתי שטח באופניים, ניסיתי אופני טריאל (Trial), הוקי (על רולר בליידס), ריצות בינוניות וארוכות (עד 10 ק"מ), יוגה ובין לבין גם חדר כושר לסירוגין. מפגר. מה אני יכול להגיד?

בכל ספורט שעסקתי בו תמיד נתתי את כל כולי: צפייה בסרטוני יו-טיוב שעסקו בטכניקה, מעקב אחר ספורטאים בתחום, תחרויות, חפירה בקבוצות פייסבוק וגם קצת כתיבה ובחינת ציוד. אלוהים יודע (ובאלוהים אני מתכוון לאישתי) שבזבזתי על זה שעות. באופניים זה התחיל עם החבר'ה, אחר כך הגיע קורס יסודות ולאט לאט נכנסתי עוד ועוד עד שהתחלתי להתחרות ב"ליגת אול-מאונטיין", שהיא מעין time-trial על מסלול אופני הרים עם אלמנטים טכניים וקפיצות וחלקים מהירים ועוד ועוד. בריצות זה התחיל במרוצים קטנים מקומיים (כפר סבא, הוד השרון), אחר כך בתל אביב נייט-ראן ואז הר לעמק. אפילו השתתפתי בחצי מרתון ספיד-סקייטינג (רולר בליידס תחרותיים). בהוקי הייתי חלק מקבוצה של חבר'ה בגיל 30 עד 40 ויותר, רובם הגיעו עם ניסיון ממדינות חבר העמים. יחד השתתפנו במשחקים בליגה המקומית.

קרוספיט

אני מימין, נהנה לאתגר את עצמי בתחרות!

ועכשיו? עם קרוספיט

התחלתי בתחרויות קטנות במועדון… לא באמת היו תחרויות, זה היה רק בראש שלי. אבל עדיין התחריתי עם התוצאות על הלוח, אחר כך זה עבר לתחרות ה-OPEN- תחרות קרוספיט כלל עולמית שבה משתתפים ספורטאים מכל העולם בביצוע סדרה של תרגילים זהים אחת לשבוע. התוצאות מועלות על ידם בצילום או שיפוט של מאמן מוסמך כשהדירוג מתבצע מול כל המשתתפים. ואז לתחרויות יותר אזוריות וגם לאליפות הארץ בקרוספיט.

אני לא יכול להסביר את זה אבל אני נכנס לפוקוס ברגע שהשעון מתחיל לספור לאחור או כשסופרים להזנקה, וצעקות הקהל ברקע. הפרפרים בבטן וההתרגשות יום-יומיים לפני, ההכנות של הציוד, מה אלבש, מה תהיה האסטרטגיה שלי, איך אני הולך לתקוף ואיפה כדאי לשמור כוחות. אני מתרכז, מתחיל הכי מהר שלי ולאט לאט מגביר. סתם, לא באמת. אבל אני נותן את כל כולי. גם אם אני יודע שאתמודד מול חזקים/מהירים/צעירים ממני, עדיין אתן את הכל כי אי אפשר לדעת איזה יום עובר על הבחור השני או הקבוצה השניה. גילוי נאות – הרבה פעמים הבחור השני/הקבוצה השניה זה אני. הרבה פעמים אני מתחרה בעצמי, בתוצאה הקודמת שלי, במשקל הקודם שהנפתי או במכשול הקודם שלא הצלחתי.


פיטפאנל בטלגרם הצטרפו פה! https://t.me/FITPANEL

מערכת החיסון


שוב עולה השאלה למה?

אומר לכם מדוע: מטרה. המטרה להיות טוב יותר במה שעושים, המטרה לראות היכן נמצאים ביחס לאחרים, המטרה לראות איך שיפרנו ומה עשינו ואיך למדנו מהטעויות ותיקנו אותן. להיות ספורטאי קצת יותר טוב בכל יום. אתם צריכים להבין משהו חשוב: להתחרות זה לא רק להיות הכי טוב, לעמוד על הפודיום או לקבל פרס. להתחרות זה לעבור תהליך ארוך ומייגע של הרבה ניסיונות, כישלונות ודי מעט הצלחות. אבל כשמגיעים לתחרות ומצליחים להיות קצת יותר טוב ממה שהייתם אתמול – השמחה על הפנים תהיה priceless.

העובדה שאני יודע שהילדים שלי מסתכלים עלי מתאמץ, נכשל, מצליח והכי חשוב מנסה, ומשהו מהמנטליות הזאת של שאיפה למצוינות תעבור גם אליהם, שווה כל דבר. עבורי להתחרות זה לצאת מאזור הנוחות שלי, לאתגר את עצמי ולראות איפה אני עומד ביחס לאחרים בגילי/לאחרים צעירים ממני/לאנשים בסטטוס המשפחתי שלי/לאחרים במקום שבו אני מתאמן. אז הלכתי לשאול כמה אנשים למה הם מתחרים (אפילו שהם לא צריכים). אלה התשובות שלהם:

אופק צרום, קרוספיט אולימפוס בירושלים

אופק צרום – בעלים ומאמן במועדון קרוספיט אולימפוס בירושלים (נפתח ב-2017), בן 30, מתחרה פעיל בתחרויות בארץ ובחו"ל. נמצא בעולם הקרוספיט 5 שנים, לפני כן בודיבילדינג, פאואר ליפטינג וחדר כושר רגיל:

למה אתה מתחרה?

"תמיד רציתי לעסוק באימון ושיקום ספורטאים ולדעתי צריך להרגיש ולעשות מה שהם עושים ולחיות שגרה תחרותית על מנת להיות מאמן טוב יותר. חוץ מזה אני נהנה, כיף לי, אני לוקח הכל באווירה טובה, זה נותן לי יעדים ודרייב כדי להתקדם ולהתפתח".

איך אתה מתכונן לתחרות?

"אני בונה לעצמי את תוכנית האימונים. השיטה היא שיטת בלוקים שבה אני מחלק את האימונים לחלקים (סוגי תרגילים, כח, אירובי והכל מכוון קרוספיט) וככה מתקדם לקראת התחרות. מנטלית? יש תמיד התרגשות וקצת לחץ, אבל אני לוקח את זה באיזי ומשתדל ליהנות. שלא ימאס".

מה אתה מרגיש בתחרות?

"תשישות נפשית ופיזית, כאב ולחץ אבל אני מרוצה ונהנה מהחוויה ומהאנשים".

מתי תפסיק להתחרות?

"מתי שאפסיק להנות מזה".

דניאל גלמן – הייטקיסט מתחרה קרוספיט

דניאל גלמן – מנכ"ל של חברה המספקת שירותי פיתוח ובדיקות בהודו לחברות הייטק, בן 39, מתחרה פעיל בתחרויות בארץ (מתאמן במועדון קרוספיט כפר סבא).

למה אתה מתחרה?

"כל החיים שלי התחריתי. אני מתחרה לפעמים בוויז מרוב שאני תחרותי. וחוץ מזה, אני לוקח את כל התחביבים שלי יותר מדי ברצינות. זאת לא היתה שאלה בכלל אם אני אתחרה או לא".

איך אתה מתכונן לתחרות?

"כחודשיים לפני תחרות אני מגביר את כמות המטקונים בקרוספיט (METCON,  Metabolic Conditioning) ומנסה לעשות את זה יחד עם עוד אנשים במטרה להגביר את הפן המנטלי. בשבועיים שלפני התחרות אני מוריד עומסים בהדרגה. אני כמעט תמיד שומר על תזונה נכונה, אבל כחודש לפני תחרות אני עובר לאכול בעיקר דגים ולא בשר אדום בגלל השומן, מוריד אלכוהול ונמנע ממתוק".

מה אתה מרגיש תוך כדי תחרות?

"זה תלוי בהרבה דברים. מקצה ראשון מאד מלחיץ כמובן ואחר כך זה משתחרר. מאד תלוי גם בסוג המקצה ואם הוא מתאים לי ולחוזקות שלי או לא, וגם איך ביצעתי את המקצים עד עכשיו".

מתי תפסיק להתחרות בקרוספיט?

"שאלה טובה, הגוף והראש הם אלו שיחליטו וכמובן אם מבחינת יכולת אני אוכל להתחרות".

אז לסיכום: לעשות ספורט זה בריא. לעשות קרוספיט זה אדיר, ומשנה חיים. התחרויות הן עוד אמצעי שמכניס עניין ומפקס אתכם על המטרה האמיתית שהיא לא התחרות, אלא אורח החיים שעושה לכם ולגוף שלכם טוב.