תחרות הקרוספיט RFA Games שיזמה Salsport הביאה את אוהבי תחום הקרוספיט לאווירה מחשמלת עם מלא ספורטאים וספורטאיות מוכשרים חזקים ובעלי יכולות מגוונות. לאה אדרי מספרת על האירוע מנקודת מבטה כמשתתפת.
“התחרתי בנשים עלית 18-35. הדרגה הבכירה ביותר (RX). הסיבה לכך שהחלטתי ללכת על זה היא כי אני תחרותית באופי, ותחרויות גורמות לי לרצות להתקדם.
האווירה, בתחרות היא מאוד שונה. זה עולם אחר מאימון. האווירה היתה ממש טובה, גם הקהל והעידוד הורגשו.
לאה אדרי מספרת ל fitpanel.co.il – התנסות ראשונה בתחרות קרוספיט
ביום הראשון של הRFA האירוח של התחרות היה בקרוספיט גרין-ביץ’ בנתניה, מועדון על הים. הקהל לא יכול היה להגיע וזה היה סגור למתחרים (התמונות בכתבה לאילוסטרציה הן רק מהיום השני).
בנתניה, התחלנו עם מקצה של עמידת ידיים סטטית כמה שיותר זמן, עד שלוש דקות. אף אחד לא הגיע לשלוש, הכי הרבה 1:40, ואני עשיתי 52 שניות. מה שמפיל בתחרות כזו זה הריכוז וכשמאבדים אותו מאבדים גם את שיווי המשקל. זה שונה מהרגיל – בקרוספיט בד”כ יש יותר הליכה על הידיים, כמו שהיה בגמר ביום השני. הפעם היה ריבוע מסומן על הרצפה של מטר על מטר, והחברה התחילו ללכת על הידיים כמו שהם רגילים בתוכו, אבל מי שנגע בפס נפסל, וזה מה שקרה ללא מעט מתחרים.
משם המשכנו לשתי דקות לכמה שיותר חזרות של עליות כוח על המתח עם kip muscle up – עליית מתח עם תנופה. זה יחסית לא הרבה זמן אבל מתעייפים די מהר.
אז המשכנו לריצת 3,800 מ’ על החול – זינוק לכיוון הים, ואז לוקחים שמאלה לכיוון השלוחה של ווינגייט, ואחרי 700 מ’ מגיעים לעלית חול תלולה מגובה הים למצוק של ווינגייט שכולם מכירים בשם “אסון טבע” ומשם יורדים חזרה ורצים לנקודת ההתחלה, כדי לצאת חזרה לעוד סיבוב כזה.
בריצה הקפידו שנרוץ על החול הטובעני ואסור היה לרוץ על החוף בחול הקשה, והם גם לא נתנו לרוץ עם שעונים. זה פקטור מעניין, כי אתה לא רואה את המרחקים, ולא מכיר את המסלול. אתה יודע מה המרחק אבל לא יודע כמה עברת בסיבוב הראשון. רק אחרי הסיבוב הראשון אתה לומד קצת איך לנהל את המאמץ לקראת הסיבוב השני. לעשות פעמיים את ה”אסון-טבע”, וואו זה היה נורא… זה היה קשוח בחום ועם כל השמש על הפרצוף. למזלי לי היות ואני מאומנת בריצה זה היה הכי כיף ומאתגר והגעתי ראשונה.
המקצה השלישי בקטגוריה שלי בRFA התאים יותר למתחרים הגדולים והפיזיים: סחיבות משקלים, 4 סיבובים של 20 קלוריות חתירה על המכונה, אחרי כן למשוך מזחלת 80 קילו ל 10 מטר ואז לחזור ב”הליכת חקלאי” עם שני מוטות של 40 כל יד (80 סה”כ). כל זה במגבלת זמן של 12 דקות. נגד השעון כמו בריצה.
היה מצוין שביום הראשון של הRFA היו מנוחות ארוכות יחסית של שעה בין אירוע לאירוע. זה מאפשר לשתות ולנוח קצת, ולנקות את החול. סיימתי את היום עם תחושות מצוינות. בעניין הארגון וההפקה, חסר היה למתחרים פרסום של הדירוגים והתוצאות של היום הראשון, ולהבא כדאי לנסות לספק את זה כדי שנתחיל את היום השני עם המיקום והמידע.
היום השני החל גם יחסית מאוחר בצהריים, היה חם מאוד. האירוח היה של מועדון Crossfit Blend באצטדיון אוניברסיטת ת”א. היו הרבה קטגוריות בתחרות שהצטרפו רק ביום השני של נוער, נערות, Scale – נשים ברמת אימון גבוהה אבל לא תחרותית מאוד.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
ביום הזה היה את הסנאצ’ים. לבצע שלוש חזרות ב6 דקות: אחד מהרצפה, אחרי זה Hang Snatch עד גובה הברך וכניסה עם סקוואט מלא, ואז ירידה לסקוואט עם המוט והמשקל מעל הראש והתיישרות. צריך להגיע למשקל הכי גבוה שאתה יכול בהרמות האלה. בהרמות זה עובד לפי הרמת המשקל הגבוהה ביותר: כל אחד מתחיל במשקל שהוא בטוח בו כדי שתהייה לו תוצאה. אחרי זה ממשיכים לנסיונות שיפור בסטים חוזרים. אם יש תיקו, אז האירועים האחרים יקבעו את הדירוג הכללי.
בחצי גמר הRFA היה אימון עם דאמבלים: אימון של כמה שיותר מהר לסיים שלושה סיבובים על זמן, של 8 חזרות של Devil’s Press שזה ירידה לברפיס עם שני דמבלים, שם ידיים על הדמבלים, חזה נוגע ברצפה, ואז קימה עם גב זקוף וסנצ’ מהרצפה עם שני הדמבלים מעל הראש.
אחרי כאלה 6 מטר של הליכה במכרעים (לאנג’ים) עם דבמבל ביד אחת, מחליף דמבל ליד שניה, ואז אותו דבר לחזרה. אז חישבו את כל התוצאות והודיעו מי עולה לגמר. 12 מכל קטגוריה עלו. אני סיימתי 16.
היה מטורף: האנשים, המוסיקה… יש דברים שלבד לא תצליח. התמיכה של האנשים והעידוד היתה אדירה. לבד בשמש תצא בבית זה לא יקרה הרי, ועם כל האווירה למרות כל הבלגן והקושי היה כיף.
לראות את המובילות זה גורם לי לרצות להשתפר עוד. לכל מתאמן יש חולשות וחוזקות – ודווקא המובילות לא הגיעו במקומות טובים בריצה, כי הן גדולות יותר ויותר משקלים. הספורט הזה עדיין הרבה יותר ספורט של כח והרבה מאוד סבולת שריר: מקצים של 6-8 דקות על משקלים גבוהים דורשים את הסיבולת הזו.