למרות שבתחרות בטלוויזיה בלט הצורך להפריד את קטגורית הנשים מהגברים, יותר ויותר נשים מגלות את מקצועות הנינג'ה ומתאמנות על תליה, דילוג בין אלמנטים, ומתחזקות על הקטגוריה החדשה והכייפית הזו של הפיטנס

מאת: דנית לויטן ורדי
צילום: ג'ני גפטרשוסטר, ירין טרנוס

 

פורצת הדרך של שנות ה-60 משפיעה היום

אתמול הקראתי לבנים סיפור לפני השינה. לא יזיק לכוח הגברי שאני מגדלת בבית ללמוד קצת על המין הנשי. מכיוון שבספורט עסקינן, בחרתי לספר להם הפעם על קתרין סוויצר. זה החל בשנת 1966 במרתון בוסטון. כל אדם יכול היה להשתתף בו. כמעט. ליתר דיוק, כל אדם באשר הוא גבר. לקתרין סוויצר האצנית, היו תוכניות אחרות. ביום המרוץ היא התייצבה על קו הזינוק, כשעל מספר החזה שלה רשום המספר 261. לא חלפו להם 3 קילומטרים מתחילת הריצה וקתרין נגררה מתוך המסלול ע"י סדרן המרוץ. קתרין לא וויתרה, חמקה באלגנטיות והצליחה לסיים את המרוץ ב-4 שעות ו-20 דקות. למרות הכשרתה של קתרין כעיתונאית, מקרה מרתון בוסטון גרם לה להקדיש את חייה למלחמה באיסור השתתפות נשים בענפי הספורט השונים. היא החליטה להילחם עבור נשים אחרות בכדי שלא יעמדו במקום בו היא הייתה. לאורך ההיסטוריה, נשים כמו קתרין נלחמו על שוויון האישה גם בענפי הספורט השונים. לכולן עליונות מנטלית ואישיות חזקה. האישה הספורטיבית החזקה של 2020 נמצאת גם בענפים שעד כה היו נראים כשייכים לגברים בלבד. נשים רבות כבר לא חוששות להיכנס לחדרי הכושר בהם מרימים משקולות, עולים על מתח, ומניפים קטאל בל. סוגי אימונים כגון: קרוספיט, טיפוס ונינג'ה חדרו ללב התודעה הנשית.

דנית לויטן ורדי – סיפורי נשים במרתון לילדים לפני השינה

נינג'ה ישראל משפיעה 

כשהתוכנית עלתה פרץ תחום חדש לחיי. טיפוס. היו אלה חודשי הקיץ החמים, החופש הגדול הגיע. הנפש שלי הייתה רעבה למשהו חדש. מצאתי את עצמי לוקחת את הילדים לאטרקציה החדשה, ונהנית ממנה לא פחות מהם. האתגר, המלחמה לא לוותר, והראייה קדימה אל עבר הסוף הנכסף "עשו" לי את זה. מרגע שידור "הנינג'ה", כפטריות לאחר הגשם, צצו להם מקומות חדשים שמשלבים טיפוס ומסלולי נינג'ה. התאהבתי בשנית. לא הספקתי להתמכר לאתגר החדש, והנה תבלין חדש נוסף לחיי. הדלק שיזין את הנפש שלי. לא משעמם לרגע.

החלטתי לשוחח עם שלוש נשים חזקות, חכמות ומוכשרות עד מאוד. את הלן ואת ג'ני אני מכירה היטב ומקרוב מזה מספר שנים. אנחנו מתאמנות יחד ואני לומדת מהן המון. את אמור אני מעריצה כבר מהעונה הראשונה של "נינג'ה ישראל" ורציתי לשמוע ממנה על האתגר העצום.

נינג'ה

ג'ני גפטרשוסטר

גם אישה יכולה להיות נינג'ה – הלן מלכי יוסף

את הלן מלכי יוסף, הכרתי לפני כשלוש שנים. היא מדריכה בתחום הפיטנס מזה כ-18 שנים, ומעבירה 

הדרכות למאמנים. בשל ההתאהבות העמוקה שלה בתחום הנינג'ה שפרץ לחיינו בשנתיים האחרונות (בעקבות תוכנית הטלוויזיה המדוברת) היא החליטה להקים מקום משלה.

ביקשתי ממנה לתאר לי מה הביא אותה להתחבר לענף הנינג'ה: "עם אהבה ותשוקה גדולה למקצוע מתגמל, אני מעבירה את רוב סוגי שיעורי הסטודיו לכל הגילאים מהקטנים עד הגיל השלישי. מעל 800 מדריכים ומדריכות כושר עברו הכשרות בסדנאות שלי. בשנה האחרונה (עוד לפני נינג'ה ישראל) התאהבתי בעולם התלייה והנינג'ה. הבנתי כמה כח, טכניקה וחשיבה צריך להפעיל בסוג אימון זה."

שאלתי אותה מה עשתה כדי להכיר את העולם המהפנט הזה מקרוב? "לקחתי אימונים אישיים מעולם הפארקור/נינג'ה/טיפוס אצל הטובים ביותר בתחום. לקחתי את הקורס נינג'ה הראשון בארץ שיצא וזהו התאהבתי סופית". 

הלן החליטה לקחת את האהבה צעד אחד קדימה. "בבוקר אחד אמרתי לבעלי רמי איך הייתי רוצה מקום גדול משלי שכל היום אתאמן ואקפץ לי בין המתקנים, אקים דור חדש וחזק של נינג'ות. רמי המגשים חלומות שלי בנה לי מתחם שנקרא נינג'ה פארק ברחובות ומתפרס על 900 מ"ר שיש בו הכל מהכל פאן וולס/קיר טיפוס בולדר/נינג'ה ילדים/נינג'ה בוגרים ועוד". 

הלן מלכי יוסף

ג'ני גפטרשוסטר

עם ג'ני, מדריכת פילאטיס ואירובי התאמנתי בסדנאות קבועות אצל הלן. היא השתתפה וגם צילמה ובאופן כללי מדובר באישה מוכשרת. 

שאלתי אותה מתי ואיפה הכל התחיל? ג'ני סיפרה לי בעיניים נוצצות שהספורט מלווה אותה עוד מאז הילדות. "בגיל 7 נסחפתי לעולם אומנויות הלחימה. במשך 5 שנים התאמנתי בקונג פו. זה פיתח לי גמישות ומובילטי. לאחר שנים של הפסקה, חזרתי לאהבה הגדולה שלי בגיל 20. התנסיתי בריצות למרחקים ארוכים, פיטנס ומשקולות. את התחביב הזה הפכתי למקצוע והחלטתי לעשות קורס מדריכי  סטודיו". 

ג'ני מספרת שעם השנים נחשפה לענפים נוספים בתחום כגון: אירובי, קיקבוקס, TRX, יוגה ופילאטיס. החשיפה לנינג'ה הגיעה בעקבות התוכנית ומיד לאחר מכן דרך הלן (מלכי) שפתחה מקום ייעודי לאימונים מסוג מאתגר זה, והתחילה להתאמן בו בתליות, קפיצות, וטיפוס. "כיום אני עובדת בעיקר על טווחי תנועה וחיזוק. אני מתאמנת על הבולדר, כדי לחזק את כל הגוף".  

 

אמור פז

הסתקרנתי לשמוע איך זה להיות נינג'ה מגיל צעיר? אמור מתאימה לפרופיל שכזה. נתקלתם בה בעונה הראשונה והשניה של "נינג'ה ישראל": אמור פז בת 26 היא קצינה בצבא, וחברה נבחרת ישראל בטיפוס. 

אמור מספרת כי כבר בגיל 8 התאהבה בעולם הטיפוס: "טיפוס הוא ספורט אתגרי המכיל כוח וטכניקה. עובדה זו נותנת לבנות יתרון יחסי על הבנים. המיומנויות הנדרשות לטיפוס דומות לאלה של הנינג'ה, ולכן התאהבתי בענף המיוחד הזה". 

אמור הסבירה לי שכדי להצליח בתחום הזה יש להתאמן במגוון תתי תחומים כגון: התעמלות, פארקור וטיפוס. הדגש צריך להיות על פלג גוף עליון, וכוח סיבולת. לצד העניין הפיזי, יש עניין מנטלי. על מתמודדי הנינג'ה מופעל לחץ מנטלי אדיר לעבור מכשולים המצריכים התגברות על פחדים רבים כגון: פחד גבהים, עמידה מול קהל וכו'. 

אמור סיפרה לי על שגרת האימונים השבועית שלה. היא מתאמנת 6 פעמים בשבוע. האימונים משלבים אימוני טיפוס (כוח אצבעות, מתח עם משקל, עליות מתח מהירות לשיפור כוח מתפרץ, תכנון מסלול ועידוד יצירתיות), פארקור (קפיצות, התמודדות עם פחדים ורסנים, כוח מתפרץ ברגליים ושיווי משקל). בנוסף לכל אלה, ישנם אימוני סימולציה בהם בונים מסלול המורכב מכל האלמנטים החשובים לנינג'ה ומנסים לצלוח את המסלול בזמן שקהל מדומה צופה מהצד. 

אמור מדגישה כי גברים ונשים כאחד יכולים להשתתף באתגר. היא מוסיפה כי האימונים, ההתמדה וכוח הרצון חשובים להשגת יעדים בפן האישי. הדוגמא האישית לילדות הצופות בה מהבית, העימות מול הפחדים, ניצחון על הלחץ והחשש מכישלון הם הדברים החשובים לה מכל.

נשים חזקות

נראה כי היד עוד נטויה בכל מה שקשור לספורט נשי ואתגרי. נשים כבר לא חוששות ממה יגידו על המראה החזק שלהן, או על "האומץ" להרים משקולות. וזה מרגש, ומסקרן כאחד. יש משהו מיוחד דווקא בתחום הזה של הנינג'ה שגורם לתחושות של התעלות בגוף ובנפש כאחד. האדרנלין הזה שמציף את הגוף לפני זינוק לתליה מרגיש כמו נמרה שמזנקת על הטרף שלה. 

הפער בין נשים וגברים בשלל תחומי החיים עדיין גדול, אבל אנחנו לא עומדות במקום. אנחנו רצות, מטפסות מעלה, מזנקות קדימה והכי חשוב לא מפסיקות לשאוף אל עבר עתיד ספורטיבי דומה וקרוב לזה של המין הגברי.