נדבר פשוט על האמת: מי שנשאר כל היום בבית נכנס למעין ריקבון, וכן, זאת מילה לא הכי נעימה לשמוע אבל אחרי 3 סגרים פחות או יותר כולם חוו את זה!

בואו רגע דמיינו את אתמול, היום שכנראה התערבב עם שלשום והיום שלפניו. איך נגמר היום הזה, תשישות עייפות ותחושה של עוד יום? האם היה אפשר לעשות דברים קצת אחרת להחליט על מטרות קטנות למשך היום שיאפשרו לסיים את היום בהרגשה טובה יותר ולא רק של עצלנות וחוסר מעש?

5 דק', לא יותר מ5 דקות של תנועתיות דבר ראשון על הבוקר לפני הקפה, מתיחות במיטה. 5 הדקות האלה יגררו עוד 5 דק אחריהן יגיעו עוד 5 דק ואחריהן תבוא החלטה של להרים דברים מהרצפה בצורה של סקואט (כן גם את הצעצועים של הילדים). ככה היום נגמר קצת יותר טוב, עם קצת יותר עשייה, מעט יותר סרוטונין שהופרש ויותר הוצאה אנרגטית.

התנועתיות שיש בגימנסטיק היא אינסופית, והאמת? במצב היום אין הבדל אם זה עמידות ידיים, הנעות מפרקים או מתיחות, כולם ישרתו את המטרה: כולם ייתנו את תחושת הסיפוק הזאת שאוהבים להרגיש. המשפחה הזאת של התנועה מאוד נעימה וידידותית להתחלה. גם אם אין לכם ניסיון אם פשוט תזיזו את הרגליים מצד לצד על המיטה בבוקר ותתמתחו אתם לגמרי בכיוון הנכון. אם אתם עוד לא שם, או לא קרובים, קחו רגע נשימה עמוקה ותמשיכו לקרוא:

"לא מבינה איך אנשים עובדים בעבודה משרדית כל היום על הכסא בלי לזוז. פעם אחר פעם מעריכה את זה שהעבודה שלי דינאמית, מבינים את זה בעיקר עכשיו, בסגר, שבקושי עושים משהו שפתאום כל יציאה מהבית הופכת להיות משמעותית והעיקר לצאת פעם אחת לפחות". זאת הודעה די שגרתית שקיבלתי, זה המעבר מלעשות ולבצע ללא לזוז כמעט בכלל. 


ערוץ פיטפאנל בטלגרם – מצטרפים פה!


כמה צעדים עשיתם היום? 

אם התשובה היא מתחת ל100 כי כל היום נשארתם בבית, חזרו לקרוא שוב את תחילת הכתבה ודמיינו מההתחלה את התרחיש. אני לא הולך לדבר מבחינה רפואית או לפרט על ההשפעה של תנועה על לחץ הדם. נדבר פשוט על האמת: מי שנשאר כל היום בבית נכנס למעין ריקבון, וכן, זאת מילה לא הכי נעימה לשמוע אבל אחרי 3 סגרים פחות או יותר כולם חוו את זה!

פשוט מאוד: לא תצאו מהבית יום אחד, וגם ביום שאחריו, ובלי ששמנו לב לא יצאנו מהבית כבר 3 ימים. השינה שלנו נפגעת מכך וכדור השלג מתחיל להתגלגל. ביום למחרת קמנו חסרי מוטיבציה, וגם ככה לא התאמנו כבר 4 ימים, אז מיום ראשון אנחנו מתחילים! כולנו יודעים מה קורה מפה, תירוצים על תירוצים עד שהגענו למצב שהכדור גדול מידי בשביל לעצור אותו. נכנסו לאורך חיים יושבני שהסגר הכתיב לנו. נכנעו. 

כמה זה מרגיש טוב לדעת שהיום עשיתם משהו? 

מצד שני, לדעת שהיום יצאתם לטיול ארוך, יוגה, אימון קצר ובעצם כל דבר של עשייה שמקים אתכם מהספה ויש לו המשכיות – מרגיש אחרת לגמרי. תחושת הסיפוק העצמי הזאת יכולה למכר, עד כדי כך שתרגישו לא נעים עם עצמכם אם לא עשיתם משהו. אבל איך משיגים אותה? זה לא שאחרי פעם אחת שכן קבעתם במשהו שעמדתם זה יקרה.

בואו נתחיל בזה שאנחנו צריכים קודם מעט מודעות, מודעת לגבי כמה זה אני נמצא בבית? כמה חשק יש לי לעשות משהו? האם טוב לי בחוסר מעש שאני נמצא בו? או האם אפילו מציעים לי מפגש בחוץ אני פשוט אוותר? אחרי שעניתם על השאלות האלו הרעיון הוא להתחיל בקטן, להציב מטרות קטנות שאפשרי להשיג אותן, שוב אנחנו מדברים על תחושת סיפוק נכון?
לכל אחד יש התחום שלו: כתיבה, בישול, עבודה בעץ, ספורט ותנועה. התחום שלי הוא ספורט ותנועה, וזה תחום שמאוד קל להתחיל בקטן. אפשר להתחיל מסרטון יוגה של 6-8 דקות ביוטיוב איך שאנחנו קמים על הבוקר, וזה יכול להמשיך עד להליכה יותר ארוכה עם הכלב ולקבוע לכם סיבוב קבוע. יודעים מה? הגזמתי, קחו לכם 5 תנועות ותעשו אותו לפני שאתם הולכים לישון וישר שאתם קמים בבוקר. הרעיון זה ההתמדה, לבנות לוז לאותו יום, שבוע לדעת בכל יום מה קורה איתכם.

התחלתם לעשות משהו ? תזכרו את זה- עשייה מקדמת עשייה רק תפסו את הגל הזה ומי יודע כמה דברים עוד תעשו עליו בהמשך. הרגשת הסיפוק היא מדהימה, קחו אותה מגיע לכם!

[socialpoll id="2718432"]